פרשת שמות

בפרשת השבוע (שמות) נכתב שה׳ אומר למשה: ״לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם, כִּי-מֵתוּ כָּל-הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְשִׁים אֶת-נַפְשֶׁךָ״- בגמרא במסכת נדרים (ז:) מוסבר שאותם האנשים הם דתן ואבירם, והם לא ממש מתו, אלא ירדו מנכסיהם ונעשו עניים, ומכיון שעני חשוב כמת, לכן נאמר עליהם ש׳מתו״. ומחמת שירדו מנכסיהם, לא היתה להם שום השפעה כמו שנאמר בקהלת ״וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה, וּדְבָרָיו אֵינָם נִשְׁמָעִים״, ולכן הם לא יכלו להזיק למשה.
בפירושו לגמרא מדייק הר״ן על פי דרשה אחרת שגם מובאת במסכת נדרים (סד:) משום רבי שמעון בר יוחאי, שבאמת אי אפשר לומר שדתן ואבירם מתו ממש, משום שהם מוזכרים בפרשת קרח בתור האנשים שחברו אל קרח כדי לחלוק על משה- ״וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב…״, אם כן מובן למה הגמרא מסבירה שהם לא מתו ממש.
אבל לכאורה עדיין צריך להבין, שהרי בגמרא נאמר, שארבעה אנשים נחשבים כמתים, ואלו הם:
1- מי שירד מנכסיו.
2- מי שאין לו בנים.
3- מצורע.
4- סומא (עִוֵּר).
אם כן, עדין צריך להבין מה הסברא לומר עליהם שירדו מנכסיהם יותר משאר הדברים?
ומסביר הר״ן, שאי אפשר לומר שנעשו סומין (עִוורים), שהרי במחלוקת קורח הם השיבו למשה ״הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר?״ לכן מכאן מוכח שעיניים היו להם.
ואם תאמר שנעשו מצורעים, שהרי נאמר עליהם ״וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל״, וכן נאמר ״וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל״. אם כן הם ישבו בקרב כל ישראל. ואם היו מצורעים, לא היו נכנסים בתוך המחנה אלא היו צריכים להישאר בחוץ, שעל המצורע נאמר: ״בדד ישב מחוץ למחנה מושבו״.
ואם תאמר שלא היו להם בנים, גם את זה אי אפשר לומר שהרי כתוב במפורש: ״וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם״ (הרא״ש).
ועוד, וכי מפני שלא היו להם בנים לא היתה להם השפעה על השלטונות?
ואין לומר שנתרפאו במתן תורה, שהרי ראינו שחזרו למעשיהם הרעים במעשה העגל, ומי שחזר לסורו לא נתרפא במתן תורה.
לכן אתה מוכרח לומר שהם ירדו מנכסיהם, ולא היתה להם שוב השפעה.

ואמנם יש לדעת, כי ישנם מפרשים שפירשו שאלו שמתו היו על פרעה, או קרובי המצרי שהרג משה.
ובאמת החתם סופר מסביר, שהפסוק מדבר על השופטים שבמצרים שהיו באותו הדור, ואמר לו ה׳ למשה שאותם השופטים מתו, ואין לו יותר לחשוש מדתן ואבירם שיתנו שוחד לשופטים החדשים כדי להרוג את משה, משום שדתן ואבירם ירדו מנכסיהם ועני נחשב כמת ולא נשאר להם כסף כדי לשחד…

yechavehdaat_footer